'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא...'
הפסוק הנדרש ביותר בהגדה הוא מה שאמרה תורה בסוף פרשת 'בא': 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם'.
עלינו ללמוד את הפסוק ונחלק את זה לכמה חלקים.
הראשון: 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ' ורשב"י לומד מזה במכילתא שני דינים וז"ל: 'והגדת לבנך - אף על פי שלא ישאלך. אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו ובינו לבין אחרים מנין, ת"ל והגדת לבנך'(ע"כ) היינו: א. אתה צריך לומר לבן למרות שהוא לא שואל. ב. ממה שצווה לכל אחד למרות שאין לו בן, משמע שגם כשאין לו בן, עליו לספר לאשתו חברו או אפילו לעצמו.
והשאלה הנשאלת היא: איך יוכל לקיים 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ' כשהוא מספר לעצמו כאשר הוא הלא לא 'בן' של עצמו. גם למה יקרא לחברו אשתו אביו ואחיו בלשון 'בן'.
נלך נא לראות מה הוא צריך לספר ונמצא שעליו לומר ל'בנו': 'בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם'. והתנא הגדול רבי שמעון בר יוחאי יסביר לנו בהסברו שם על המשך הפסוק וכה יאמר: 'יכול עד שנצטרפה זכות כולן, אילו כן לא היו כדיי בדבר. ת"ל 'בעבור זה' - מלמד שכל אחד מישראל היה כדי שיעשו נסין על ידיו'(ע"כ) היינו: ה'מספר' צריך להצביע על עצמו ולומר 'בעבור זה'.
דברים אלו צובעים לנו באור אחר את סיפור ההגדה. כי הם מגידים לנו סוד שכבר יכולנו לנחש מכל מיני מקומות אחרים, אבל כאן זה מפורש לגמרי: כי כן. גם הבן ה'רשע' היה נגאל.
הוי אומר: לא הזכויות של היהודי מוציאים אותו ממצרים, כי משום היותו 'בן'. 'בן של בורא עולם'.
המשנה במסכת אבות אומרת: 'חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר 'בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם'. במפרשים שם מסבירים כי המקום הראשון בו נקראו בנים הוא באמור בורא עולם למשה רעה ישראל: 'וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה, כֹּה אָמַר ה', בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל' היינו: תאמר לפרעה עם מי יש לו עסק... עם 'בנים'.
בראש השנה נאמר 'היום הרת עולם... אם כבנים אם כעבדים וכו'. ואמרו צדיקים שהנידון הוא האם הם בנים או עבדים. ב'פסח' אינו כך וכולם יהיו 'בנים'.
תנאי אחד לאבינו עבור היותינו בניו... כמו שיאמר במדרש על פסוק זה: 'רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם, כלומר לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל שלא אמר לנו אלא לכם, בידוע שכפר בעיקר, לכך נאמר בעבור זה עשה ה' לי, כלומר לי ולא לו - שאִלו היה שם לא היה נגאל, אלא היה מת בשלשת ימי אפלה'(ע"כ) הוא מוכן שנהיה בניו אפי' אם אנחנו 'רשעים'. הוא רק מבקש שלא נמאס בזה. שהדברים לא יהיו למורת רוחנו. שנשמח בזה ולא ננסה להתנער מהמחויבויות שהיותינו בניו, יחייבו אותנו.
לכן יאמר רשב"י ש'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ' הוא לא דווקא על 'בן' – יוצא חלצים. כי עניינו הוא לספר לעצמך על ה'בן' שבקרבך. על היותך יוצא ממצרים בלי שום זכות נוספת זולת היותך 'בן'.
בן של בורא עולם.
הערות
