^{"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה". וצריך להבין למה אמר 'התורה' ולא 'הפרה'.}

^{וראה דברי מדרש רבה בתחילת פרשתן וז"ל: 'זה שאמר הכתוב(איוב יד): "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד". וצריך להבין מה תפקיד ה'לא' לטהרת ישראל.}

^{והעניין יובן על פי סיפור המסופר על ה'נציב מוואלאזין'} 

^{כשהוא שסיים ספרו 'העמֵק דבר' ו'העמֵק שאלה', אמר שיעשו סיום גדול לכבוד העניין והיה הדבר לפלא. ובעת ה'סיום' נשא דבריו ואמר אשר סיבת שמחתו היא כי בעת היה ילד לא הצליח להבין הלימוד וגמרו הוריו אומר לשוחלו להיות שוליה של סנדלר וכבר נדברו עימו וסיכמו העניינים אשר למחרת היום יילך הנער אל הסנדלר...}

^{וכשמוע הילד העניין קם ממיטת משכבו על רגליו, בכה והתחנן על נפשו שיתנו לו 'עוד יום אחד לילך לחיידר'. משנענה הלך והצליח ולבסוף יצא ממנו מה שיצא. שוב פנה לקהל שהיה שם ואמר כי הוא חשב לעצמו מה היה אומר אם כשהיה עולה לשמיים היה מביא עימו פרי עמלו – נעליים יפות וחזקות, והיו אומרים לו בבי"ד של למעלה: 'נעליים אתה מביא? היכן ספריך שהיית צריך לחבֵּר. וע"כ שמח אשר בזכות אי הסכמתו ובקשתו לילך 'עוד יום אחד'... זכה למה שזכה.}

^{והוא עניין ה'לא אחד' ועניינו ל'חקת התורה' – כי יסוד חוקת התורה היא לֵאמר 'לא' אחד ארוך ללא הפסקות והתנייות להוויות העולם הזה והבליו אשר תדיר יבואו ויחדשו הגיגיהם לעומתו. וע"כ אמר על 'חקת התורה' - 'מי יתן טהור מטמא – לא אחד'.}