צו השעה: אחדות (פרשת 'החדש')

לבורא עולם אין תנאי מסוים מאותם 'עדים' הבאים לספר על ראיית המולד וקידוש החודש. חוץ מתנאי אחד יחיד ומיוחד – שהמעיד לא יהיה יחיד. הוא חייב לבוא כזוג – אחד מתוך שניים. אם הוא אחד, אין בו כל תועלת.

והנקודה הזו מספרת לנו את הנקודה של הסיפור. 

בורא עולם אומר למשה ואהרן: 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים' תוך שהוא מצביע לעבר ה'לבנה' ומראה להם אימתי מקדשים אותה.

וצריך להבין למה לא הספיר להם כמו שאנחנו הסברנו כאן מהו 'מולד הלבנה' וזהו... 

וכאן טמונה הנקודה: 'זה' מכיל בחשבון אותיותיו (גמטריא): '12' (7+5)

בורא עולם מצביע להם על הלבנה ואומר להם: יש לי מה לומר לאומה שלי שברגע זה יוצאת לדרך. עליה להביט על ה'לבנה' ולהבין משהו. כי בעת בריאת העולם הקב"ה ברא שני מאורות: את השמש והאיר ביום, ואת הלבנה להאיר בלילה. ה'לבנה' באה לומר ש'אין שני מלכים משמשים בכתר אחד עד שהקב"ה הודיע לה: 'לכי ומעטי את עצמך'. היינו: את אכן צודקת וא"א ששניים יהיו יחד. על כן עליך להקטין את עצמך.

מאותו רגע הלבנה איבדה את אורה ואורה היחיד יבוא לה מהשתקפות אור השמש עליה – מה שבעצם יוצר את ה'מולד' עליו סיפרנו בפרקים הקודמים.

היינו: ה'ירח' ב12 סיבוביו בסיס השמש, ישפר לנו את עונש הגאווה ומעלת הענווה. הוא אכן ימחיש לנו למה אנחנו צריכים להיות חלק מתוך 12 שבטים אשר יחד מהווים את הפסיפס הנפלא של האומה הנפלאה שאנחנו גאים להיות חלק ממנה.

לכן יאמר בורא 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם' היינו: החידוש הזה – המצב בו הירח מחדש את צורתו בזכות השמש הגדולה ממנו, הוא  לכם ראש וראשון לכל החידושים של אורך הילוככם כאומה. עליהם אכן לדעת, כי הוא 'לכם' לשון רבים. כי אחד – אף אם יהיה צדיק כמשה רבנו או אליהו הנביא, לא יוכל להעיד על ראיית מולד הלבנה כמו שניים – אף אם יהיו הפשוטים שבישראל.

כי כשיהודי נותן יד לשני, היד נהיית ארוכה וביכלתה להגיע עד רום שמיים.

ועל 'רבי אלעזר בן ערך' אשר כ890 שנה לאחר מכן קרא 'החרש היה לבם' במקום 'החדש הזה לכם' תקראו בפרק הבא – פרק הסיום.